השבוע בחומ"ש

בפרשה הקודמת – חיי שרה – השתמשנו בפסיכולוגיה חברתית כדי לרכוש את מערת המכפלה, ויותר מאוחר גם כדי למצוא שידוך שווה ליצחק.

ליצחק נולדים עשו ויעקב. כאשר עשו חוזר רעב מן השדה ומבקש לאכול מנזיד העדשים שיעקב בישל, יעקב דורש ממנו בתמורה את בכורתו.

אם היו שואלים אתכם כמה עולה בכורה, מה הייתם אומרים? זה לא משהו שנהוג לייחס לו ערך כספי. אין בכורה בזאפ, ואין אפילו באיביי (להבדיל מסבתות, ומחיים). לכן התשובה קשה ואין דרך לדעת מאיפה להתחיל בכלל.  יעקב הערמומי משתמש כאן בתופעה מתחום קבלת ההחלטות שנקראת היוריסטיקת העיגון וההתאמה. מי שזיהו וחקרו אותה היו הפסיכולוגים הישראלים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן (שקיבל בשם שניהם בשנת 2002 – טברסקי נפטר לפני כן –  את פרס הנובל בכלכלה על עבודה קשורה). פירוש המילה "היוריסטיקה" הוא "כלל אצבע, קיצור דרך קוגניטיבי שמאפשר לקבל החלטות זריזות על-סמך מידע מועט ובמחיר של דיוק נמוך". היוריסטיקת העיגון אומרת שכאשר אנחנו נדרשים להעריך דבר מה במונחים כמותיים ואין לנו כל נקודת ייחוס, אנחנו נשתמש בכל ערך שיזדמן לנו, בלי להתחשב במידת הרלוונטיות שלו לעניין – ונטה לתת את תשובתנו בקרבת אותו ערך.

–המשך קריאה–

בפרשה הקודמת – וירא – אברהם נאבק על זכויות המשתמשים אך הפסיד לאור חשיבותם של היעדים העסקיים. בנות לוט גילו על עצמן את חסרונותיה של עקביות שטחית, והגר אותתה על מצוקתה במדבר והצליחה לתפוס את תשומת לב האחראים.

שרה נאספת אל אבותיה ואברהם רוצה לקבור אותה במערת המכפלה. בעלי המערה מוכן למסור אותה לאברהם ללא תשלום, אך אברהם מתעקש לשלם.

לקראת סוף הפרשה הקודמת התוודענו לעקרונות השכנוע של דר' רוברט צ'יאלדיני, ואנחנו רואים שני עקרונות נוספים בפעולה כבר בתחילת הפרשה החדשה. הצעתו של אברהם לשלם על השטח נובעת מפעולתם של עקרון ההדדיות ועקרון המחויבות.

–המשך קריאה–

בפרשה הקודמת – לך לך – הנעה מוצלחת לפעולה גרמה לאברהם לעשות רילוקיישן, הוא נאלץ למכור למצרים מודל מנטאלי מטעה, שרה התגמשה שבעלה יעשה ילד עם המשרתת, וכל זכרי ביתו התעסקו עם חיתוכים בגלל שינויים כואבים בפרונט אנד.

האל מספר לאברהם שהוא החליט להשמיד את סדום. אברהם מנסה להגן על תושבי העיר ולמצוא בה צדיקים.

מה בעצם אכפת לו לאברהם מתושבי סדום? מילא הייתה עיר סבבה, אבל זה ממש סדום ועמורה מה שהולך שם. האם אברהם בא להגן עליהם כי הוא רואה בזה חלק משליחותו בעולם? טוב, ספציפית אברהם אולי כן, אבל מה איתנו?

ראיית תפקידו של מאפיין חוויית המשתמש בעולם היא נושא מסקרן. תפיסה אחת גורסת שתפקידו של המאפיין הוא לענות על הצרכים העסקיים של המוצר באמצעות ממשק משתמש. זוהי תפיסה לא מאוד נפוצה ולדעתם של רבים – מקוממת ממש. התפיסה הרווחת, לעומת זאת, היא שתפקידו בעולם הוא לייצג את המשתמשים ולהלחם על זכויותיהם אל מול ההנהלה המרושעת שרק רוצה לעשות כסף. הגישה הזו מאפיינת באופן כמעט גורף את המתחילים בתחום ואת אלה השואפים להגיע אליו – בקרבם היא נתפסת בתור אקסיומה שאין בלתה. היא מצליחה להתעלם בחינניות מהשאלות "אם נזניח את היעדים העסקיים של המוצר, אז מהיכן יגיע הכסף שמשלם את שכרו של איש הUX" ו"מדוע שההנהלה תמשיך להעסיק מישהו שהכריז עליה ג'יהאד".

–המשך קריאה–

בפרשה הקודמת – נח – שרדנו את המבול, איכלסנו את העולם מחדש, וניסינו לבנות את מגדל בבל, דיברנו על מתודולוגיות פיתוח, על מחקר גרילה, ועל סטנדרטים, בין היתר. לקראת הסוף פגשנו בחור בשם אברם שהתחתן עם בחורה בשם שרי.

האל אומר לאברם לעלות לארץ כנען.

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". תכירו – הנעה לפעולה, או בשמה הלועזי Call To Action – CTA, תמיד הייתה נפוצה בעיקר בעולם האתרים השיווקיים והאפליקציות הפשוטות, בהן ניתן לדעת בוודאות לשם מה המשתמש נכנס למסך מסוים ומה אנחנו רוצים שהוא יעשה. בעולם המערכות המורכבות, בהן כל מסך משרת כמה פרסונות שונות ולעיתים קרובות גם כמה תרחישים שונים של כל פרסונה, הרבה יותר קשה להגיד "תעשה כך וכך" – כי לרוב אנחנו לא באמת יודעים מי המשתמש ומה מטרתו כרגע.

בנוסף, בעבר נושא הנעת המשתמש במערכות מורכבות לא זכה להרבה תשומת לב, עקב ההנחה שהמשתמשים מגיעים מהבית כבר עם כל המוטיבציה שהם צריכים – כי הם באו לעשות את עבודתם, משלמים להם על זה, הם חוטפים על הראש על טעויות ועיכובים, לפעמים התפוקה שלהם משפיעה ישירות על שכרם, ובאופן כללי הם רוצים לסיים כמה שיותר מוקדם. הגישה היתה שמשתמשים כאלה צריכים בעיקר עזרה ושיפורי יעילות, לא שכנוע.

–המשך קריאה–

(This story is also available in English)

בפרשה הקודמת – בראשית – קרו מספר דברים שאינם זניחים. נברא העולם, אדם וחווה גורשו מגן עדן, קין הרג את הבל, והתקבלה החלטה להשמיד את האנושות באמצעות מבול.

נח מקבל הוראות מפורטות לבניית התיבה.

עם קבלת ההוראות נח ישר ניגש למלאכה. הוא לא שואל שאלות, לא מנסה להבין מדוע אלו הן המידות וזהו המבנה המדויק, לא מאתגר את דרישות הלקוח. טוב, במקרה שלו אולי זה לא רעיון מאוד מוצלח, אבל מצבנו בדרך כלל לא כזה נורא. לעיתים קרובות אנחנו מקבלים פתרונות מוגמרים שרק מתחזים לדרישות – "צריך שבעמוד הראשון תהיה כותרת, מתחתיה דרופדאון, אחר-כך טבלה ושני כפתורים". במקרה הטיפוסי זה מגיע בטקסט. במקרים הקשים זה מגיע בתמונה. אם אנחנו מאמינים שתפקידנו משמעותי יותר מאשר "צייר wireframes", עלינו לנסות להבין מה בעצם עומד מאחורי הממשק הזה שתואר לנו, איזה משתמש יעשה בו שימוש ומתי, מהם צרכי המשתמש והארגון, והאם אין דרך טובה יותר להשיג את היעדים.

–המשך קריאה–

מה פרשת השבוע עכשיו??

תראו, בשנה האחרונה לא כתבתי. בהתחלה השקעתי כל רגע פנוי בהכנת הרצאה לכנס UXI Live ובגרסה שלה לארגונים (אומרים לי שהיה אחלה. רוצים שידור חוזר בעבודה או בכנס שלכם? דברו איתי). ברגע שזה הסתיים התחלתי להכין את הרצאות הפסיכולוגיה והמחקר עבור התכנית ללימודי UX של הטכניון (שמועברת בקמפוס שרונה הנפלא בתל-אביב. מעניין אתכם? יש לכם חברים שרוצים להיכנס לתחום? דברו איתי). למחרת ההרצאה האחרונה הבנתי שהגיע הזמן להשקיע קצת גם בבלוג.

הייתה עם זה בעיה אחת בלבד – על מה לכתוב? התקופה הכי פורה שלי כאן הייתה כשעבדתי בחברת ייעוץ, הסתובבתי המון באינטרנט בחיפוש רפרנסים, והנושאים היו מגיעים די לבד. מאז עברו אי-אלו שנים והמסגרות השתנו. כשאתה עובד בחברת מוצר טכנולוגי B2B מורכב, עולמך מצטמצם במידה מסוימת ורואים פחות דברים מפתיעים ביומיום. לפחות כאלה שיעניינו אנשים חפים מפשע. לכן הפעם החלטתי לחפש מקור השראה בצורה יזומה.

חיפשתי משהו שיהיה מגוון, רלוונטי ליומיום, שיוכל להספיק לי להרבה זמן, ושיגיע במנות קצובות. את תוצאת החיפוש אולי כבר הספקתם להבין לבד. פניתי למקור העזרה המסורתי של עם ישראל בשלושת אלפים השנים האחרונות, וזה קרה בתזמון מושלם לפני חגי תשרי. אז אנחנו כאן במבט יואקסי על פרשת השבוע. בתקווה שנצליח לעמוד בכל חמשת החומשים. למי שחושב שכל הסיפור קצת מאולץ, אני מבקש לציין שהמילה "חומש" היא ראשי התיבות של "חוויית משתמש" (כן, אני עושה גם חתונות ובר מצוות, דברו איתי).

מה שאמור לצאת זה מעין טור שבועי על הא ועל דא ממשקולוגיים בהשראה כללית מאוד של פרשת השבוע. גם באנגלית. יהיה מעניין :). ברוכים הבאים. מתחילים כמובן בהתחלה. ממש בהתחלה.

–המשך קריאה–