בעקבות הצלחת הפוסט האחרון, המספר איך הצלתי בגבורה עלמה נאה מטלפיו השובות של יובל סגל, החלטתי לחלוק מור"ק נוסף. פרס נחשק מחכה בסוף הפוסט לקורא השקדן (בעוד שהקורא העצלן יכול לקפוץ לשם כבר עכשיו, אבל זה לא רלוונטי לגביו).
בדרך כלל אני מתחיל מרחוק ואז מגיע לממשקים. הפעם נתחיל בממשקים ונגיע להרצליה.
אני מכיר שתי בעיות ממשקולוגיות נצחיות שאין להן תשובה נכונה וכנראה שגם לא תהיה.
פעם היה לי כבר פוסט על עיצוב ממשק דידקטי – כזה שמנחיל למשתמשים את הערכים הדרושים לאט-לאט, בלי מכות ושוקים חשמליים. בפעם ההיא דיברנו על איות נכון של שמות ערים בישראל.
היום הולכים לדבר על הבנת הנקרא. מי שמלמדת את המשתמשים שלה הבנת הנקרא זו חברת לאומי קארד.
מכירים את הטריק הזה שנותנים לילדים מבחן של עשרות משימות שונות, אומרים להם קודם כל לקרוא את כל ההוראות עד הסוף ורק אז לגשת לביצוע המבחן, ומי שיסיים ראשון יקבל פרס? וכשהם מגיעים לסוף המבחן עם הלשון בחוץ הם מגלים שאחת המשימות האחרונות אומרת שאין בעצם צורך לבצע את כל המשימות הקודמות, ואילו באמת היו קוראים את כל המשימות לפני שקפצו על המבחן, היו כבר מסיימים לפני שעה? זאת דרך אחת ללמד הבנת הנקרא, והיא די סדיסטית בעיניי.
לאומי קארד נוקטים בדרך אחרת.
אתמול עשיתי קצת ניקיון במחשב וכחלק מזה החלטתי להסיר את תוכנת Soluto. למי שלא מכיר, מדובר בחברה ישראלית שמייצרת את מה שהם קוראים לו anti-frustration software, ושחוויית המשתמש שעיצבו הכתה הרבה גלים כשהם השיקו לראשונה.
הדרך שלהם להלחם בתסכול היא לייעל את ביצועי המחשב ע"י זיהוי תוכנות מיותרות שמאטות, תוקעות או מקריסות אותו. לאחר שהתוכנות זוהו הם מסדרים לך אותן ברשימה שנראית בערך ככה (זה מה שהיה בגרסה הדסקטופית – בגרסה הוובית החדשה זה נראה קצת אחרת):
ומשם אתה בוחר את התוכנות שאתה רוצה להוריד מתהליך אתחול המחשב (או בכלל), והם מורידים לך אותן. זה בגדול.
זה הממשק של רדיו אונלייני שנתקלתי בו לפני כמה ימים. יש שם כעשרת אלפים תחנות ממדינות שונות, ואתה יכול לחפש לפי מדינה ולפי סגנון המוסיקה. כשבאמת ניסיתי להגדיר מדינה, הצלחתי. וכשניסיתי להגדיר סגנון כצעד הבא, גם אז הצלחתי. וכשראיתי תחנות שלא מתאימות למדינה שביקשתי, הבנתי שזה לא היה הצעד הבא, זה היה צעד אחורה. מסתבר שתפריט הסגנון אינו מתחשב בתפריט המדינה, אלא דורס אותו – אפשר לחפש או לפי מדינה, או לפי סגנון המוסיקה. כשיש לך מבחר של עשרת אלפים תחנות זה נראה לא מאוד נוח והיית רוצה מנגנוני סינון יעילים יותר, אבל ניחא, אולי יש להם שם מגבלות טכניות שאני לא יודע עליהן. מה שאני כן יודע זה שיש לא מעט דרכים שבהן ניתן היה לשקף את זה בממשק, כשאחת הפשוטות ביותר היא זו:
עכשיו, כשיצאתי ידי חובה, אפשר לעבור לחלק ה(פחות) מעניין (הקף בעיגול). קרי, למה בכלל חיפשתי רדיו אונלייני.
אני אסתכן ואניח שאתם יושבים עכשיו מול מקלדת.
הקלידו בבקשה את המילה stewardesses, יענו דיילות אויר.
ועכשיו את המילה homophony, יענו הומו מזויף. אה, לא, סליחה, זה תכונה של מספר מילים שאומרת שהן נשמעות אותו דבר.
ועכשין את המילה encyclopedia.
אם אתם מקלידים ממש לאט, עם אצבע אחת כזה, כנראה שהמילה הראשונה הייתה הקלה ביותר להקלדה, אחריה המילה השנייה, ואז האנציקלופדיה.
אם אתם מקלידים ממוצע, רוב הסיכויים שלא היה הרבה הבדל, עם עדיפות קטנה למילה השנייה.
ואם אתם מקלידים מהר, סביר להניח שהמילה הראשונה הייתה סיוט. אם אתם מקלידים בשיטה עיוורת, יש מצב שאפילו נשברת והסתכלתים על המקלדת בשבילה.
לכבוד מה התרגילים? לכבוד הקומיקס הזה, שנתקלתי בו במהדורת מאי של הידיעון של UPA Israel (הסניף הישראלי של ארגון מומחי השמישות העולמי).
הפריים השמאלי מתייחס לסיפור הידוע שאומר שמקלדת QWERTY (זו שהרגע תיקתקתם עליה) עוצבה כך שצמדי אותיות שכיחים יחולקו לצדדים שונים של מכונת הכתיבה, כדי שהמנופים הקטנים שבתוכה לא יפריעו זה לזה כשהאותיות נלחצות יחד, מה שמרחיק אותיות שכיחות זו מזו וגורם לנו עד היום להקליד לאט יותר.
אחת הבעיות לגבי הסיפור הזה היא שהוא נכון לחלוטין. בעיה נוספת היא שמדובר בשטות גמורה ועיקשת שמסרבת למות, כמו כל שמועה על זה שמישהו מתישהו דפק אותנו.
יש לי את הגלקסי S2 שלי קצת פחות משנה. ויש לו שעון מעורר. אני לא פותח את השעון הרבה – לרוב הוא פועל ע"פ אותה תוכנית, ואין לי צורך לשנות אותה. אבל מדי פעם אני כן נכנס ומשנה משהו באופן חד-פעמי. נגיד שזה קורה פעם בשבועיים. ביום שלמחרת אני צריך להיכנס שוב ולהחזיר אותו לתוכנית השבועית, אז כל שינוי כזה פירושו שתי כניסות לאפליקציה. אז אפשר להגיד שאני משתמש בה בממוצע פעם בשבוע למשך כמעט שנה. אני תמיד עושה את אותה הפעולה – הגדרת היום והשעה. ואני תמיד עושה אותה לא נכון. לא חושב שהייתה פעם אחת שהצלחתי לעשות את זה מהפעם הראשונה. הגדרת השעה היא בסדר גמור, הבעיה היא עם הגדרת הימים.
זה מסך הגדרת ימי פעילות השעון המעורר. נסו להבין באיזה ימים השעון מתוכנן לפעול כרגע.
אני מחפש מעצב/ת גראפי/ת לצוות שלי. הפוסט הנוכחי הוא הרחבה/הסבר של המודעה עצמה, מתוך מטרה לחסוך זמן לכולם. למען הקריאוּת והסטטיסטיקה, שאר ההסבר יהיה בגוף נקבה. אז אני מחפשת מעצבת.. לא, רגע, נסחפתי קצת.
בקיצור, אני מחפש מישהי בפרופיל מאוד מסוים – עיצוב GUI. לפי ההבחנה שעושים כמה אנשים, לא UX אלא UI. הכוונה היא לממשקים מורכבים ומערכות עתירות מידע. מישהי עם ניסיון מוכח בעיצוב אפליקציות דסקטופ או ווב. עיצוב אתרים שיווקיים ואפליקציות מובייל אינו רלוונטי בשלב זה.
יתרון משמעותי הוא ניסיון בויזואליזציה של מידע. והכוונה היא לא לציור של מזוודות גדולות אלא להצגת מידע בדרך יעילה, ברורה ואסתטית.
יתרון נוסף הוא היכרות טובה עם טיפוגרפיה.
היכרות או רקע בצד האפיוני של הדברים יעזרו מאוד, כי חשוב שנדבר באותה שפה (לא חייבים לדעת רוסית :). אבל אנגלית כן! ולדעת היטב.)
היכרות בסיסית עם טכנולוגיות פיתוח Front-End תעזור גם. לא ברמה של לכתוב קוד, רק להכיר בגדול את היכולות הטכנולוגיות ולראות כיצד אפשר לנצל אותן להשגת תוצרים טובים יותר.
נדרשת היכולת לעבוד בצורה עצמאית.
על התפקיד
המעצבת תהיה אחראית על הפיכת wireframes מפורטים לעיצוב מוגמר, בהתאם לשפה הגראפית של החברה. היא תהיה חלק מצוות חוויית המשתמש ותספק את התוצרים הגראפיים הנדרשים לצוותי הפיתוח. המשרה ממוקמת בהרצליה פיתוח.
על החברה
Mediamind (לשעבר Eyeblaster) היא חברת היי-טק ישראלית-שהפכה-לבינלאומית המספקת פתרונות ניהול וניטור של קמפיינים פרסומיים ברשת. במדיהמיינד מועסקים קרוב ל-500 עובדים. לפני כשנה נרכשה מדיהמיינד ע"י ענקית הפרסום האמריקאית DG, שעוסקת בתחומים מקבילים בתעשיית הטלוויזיה, הרדיו והפרינט. משרדי מדיהמיינד בארץ יושבים כאמור בהרצליה, ובחו"ל קיימים משרדים ב-40 ערים נוספות בכל העולם.
מה צריך להעביר
צריך להעביר קו"ח ותיק עבודות – הגשת המועמדות מתבצעת דרך המודעה, אבל מאחר וככל הנראה המערכת המבריקה שם לא מאפשרת להעלות יותר מקובץ אחד, את תיק העבודות, במידה ומדובר בקובץ ולא בקישור, יש לשלוח אליי בנפרד. אני חוזר על הדגש לגבי ניסיון בעיצוב מערכות עתירות מידע.
ברוב החנויות באינטרנט, בעמוד המוצר, ניתן למצוא אזור שמציג מוצרים דומים או קשורים. בדרך כלל כותרת האזור היא איזושהי גרסא של "לקוחות שקנו את הפריט הזה קנו גם את הפריטים הבאים". לעיתים, כשמדובר בחנות שמתמחה רק סוג אחד של מוצרים, המילה "פריט" מוחלפת בסוג המוצר.
היום, בעקבות קישור מאחת התשובות לשאלה המעניינת הזו ב-UX.Stackexchange, מצאתי את עצמי באתר iTunes ברוסית. זאת פעם ראשונה עבורי, ולכן רק עכשיו גיליתי כמה דברים שלא הייתי מצפה להם מחברה שהיא כביכול אות ומופת לחוויית המשתמש האולטימטיבית.
זה שהכל מתורגם מלבד הכפתורים, הכותרות ותפריט הניווט מרמז על כך שהכפתורים והכותרות הם בעצם תמונות, ולכן לא ניתן לתרגם אותם ללא מעורבות של מעצב. קליק של עכבר מאמת את זה. זה די מאכזב, אבל לא מאוד חריג.
מה שכן חריג זה אזור הפריטים הקשורים. כותרת האזור, שדווקא היא כן מתורגמת, אומרת "עם הספר הזה קונים גם…". כן, "ספר". ולא, המילה "אפליקציה" או המילה "פריט" או "מוצר" או כל דבר רלוונטי אחר שהצלחתי לחשוב עליו ברוסית אינן דומות ואינן קשורות בשום צורה למילה "ספר". ספר זה ספר, אין לו משמעויות נוספות.
לטובת דוברי הרוסית שבקהל:
המקור באנגלית אומר "Customers also bought".
בכמה דקות של מחקר לא הצלחתי להבין מאיפה זה מגיע. בהתחלה חשבתי שהם הלכו לגרסה הרוסית של אמאזון והעתיקו משם, אבל א' – באמאזון רשום "Customers who bought this item also bought", כלומר ללא אזכור של ספרים, וב' – מסתבר שאין לאמאזון ממשק ברוסית.
עשיתי סקירה מהירה של חנויות הספרים המקוונות המובילות ברוסית. אפילו בהן בכל מקום רשום "פריט" או "מוצר". עשיתי חיפוש על הביטוי המדויק ברוסית והגעתי לשתי חנויות ספרים שכוּחות גוגל ומן הסתם שאין להן ממשק באנגלית. אין הרבה סיכויים שזה מגיע משם.
ניסיתי לתרגם את זה במנועי התרגום האוטומטי, שאחראים לחלק נכבד מתוך כשלי התרגום בממשקים – אבל גם הם לא חושבים שספרים קשורים לעניין.
הייתי אומר "עם סטיב זה לא היה קורה", אבל כנראה שזה קרה עם סטיב.
בקיצור, אין לי מושג. אשמח לשמוע תאוריות :).
בשפה האנגלית יש בעיה. אין בה אות המקבילה ל-"צ" שלנו. אני לא מתכוון לדרך לסמן רכוש צבאי – רוב הסיכויים שזה דווקא קיים – אלא ממש לאות כזאת באלפבית, שתביע את הצליל המתאים, כמו נגיד במילה "צליל" עצמה.
ישראלים שרוצים לרשום באנגלית מילה עברית המכילה "צ", משתמשים במגוון טריקים – רושמים את האות Z, או את הצירופים TS או TZ. שני האחרונים די מובנים כי הם מפיקים צליל די דומה למה שנדרש. הרעיון להשתמש ב-Z הגיע כנראה מגרמנית, שבה כך באמת הוגים את האות (ולכן המילה zimmer הולידה את "צימר" הישראלי – כשבגרמנית פירושה הוא פשוט "חדר", לאו דווקא עם ארוחת בוקר או ג'קוזי מג'וייף).
אז הצימרמנים למיניהם הרגילו אותנו לחשוב ש"צ" בשמות משפחה כותבים ב-Z (תמיד האשכנזים אשמים). אבל מה לעשות שהזמנים השתנו והיום למראה טקסט באותיות לטיניות ושאינו מכיל אותיות מוזרות כלשהן, אנחנו נוטים לקרוא אותו לפי הכללים הנהוגים באנגלית. זה מין רפלקס כזה. אז קוראים את זה כ-ז', יענו זימרמן.
והיית חושב שזה די ברור ולא אמור להפתיע אף אחד, אבל לא – אני די בטוח שזה כן יפתיע את בעליה של חנות אינטרנט מסוימת למכירת טלפונים סלולריים. הוא רצה שם מתחם טוב וזכיר שמשדר לעולם "אני מוכר טלפונים סלולריים". בפועל, הוא קיבל שם שמשדר "אל תתקרבו לחנות שלי, אנחנו מתייחסים חרא ללקוחות". www.zilzul.co.il. אין על זילזול, הכי טובים.
זהו למעשה פוסט המחשה קטן בהמשך לפוסט נעשה אתר מגניב.
גיבורת הספר (הגרוע) והסרט (לא ראיתי) "הנערה עם קעקוע דרקון" היא האקרית (או, כלשון האקדמיה, פצחנית. היא מפצחת את המרשתת). כעת, עם יציאת הסרט ב-DVD, עלה הצורך לעצב את הדיסק עצמו. מעצבי חברת Sony כנראה אינם בקיאים בעולם הפצחנות והמרשתת ולדעתם "האקר" זו מילה נרדפת ל"פיראט". לכן הם החליטו לעצב את הדיסק בצורה כזו:
הדיסק נראה כאילו שהוא צרוב ושם הסרט רשום עליו בטוש שחור בכתב יד. אין ספק שזה מגניב ונועז.
אבל מה, לא כל שוכרי ורוכשי ה-DVD קראו את הספר (שזה הגיוני, כי הוא קצת מוציא לך את החשק לראות את הסרט), ולא כולם יודעים שהוא עוסק בהאקרים. מתוך אלה שכן קראו, לא כולם חושבים שהאקרים הם פיראטים, ומתוך אלה שכן חושבים כך – לא כולם מבינים שמדובר כאן בקונספט עיצובי מחוץ לקופסא. המון לקוחות פשוט חשבו שמדובר בדיסק צרוב, החזירו אותו לחנות ודרשו את כספם בחזרה.
חברת השכרות אחת נאלצה אפילו לפרסם בעמוד הסרט הודעה שמבטיחה כי הדיסק הוא חוקי, והשוכרים פשוט לא ירדו לסוף דעת המעצב, המצחיקולים.