זהו מסך שמוקפץ ע"י תוכנת לינק (Lync). למי שלא מכיר, מדובר במין messenger ארגוני כל-יכול, שיודע לדבר עם האוטלוק ושרת ה-exchange והטלפון הנייח בעמדה והנייד בכיס, ובאופן כללי לענות כל כל צרכי התקשורת החיה (סינכרונית) בארגון, כולל וידאו, טלפוניה וכו'. יש בו כמות פיצ'רים דמיונית, גדולה אפילו מכמות הבאגים שלו – וכאלה יש מספיק כדי לגרום לנו להשתמש בסקייפ בכל זאת.

כפי שאתם רואים, זה אני מתקשר לעצמי (כל צרכי התקשורת, כבר אמרתי?). אבל זה דווקא בסדר, זה בכוונה. כמו שאתם שוב רואים, אני יכול לסרב לשיחה או שאני יכול להפנות אותה לאנשהו. אפשרויות אחרות אני לא רואה כאן. במיוחד לא את אפשרות קבלת השיחה, שזה קצת באסה כי אני דווקא די נהנה לדבר עם עצמי, כפי שיודע כל מי שיצא לו לעבוד איתי באותו חדר. נשאלת השאלה מה עליי לעשות כדי לקבל את השיחה. בהתחלה אני לא יודע, ואז אני אומר לעצמי (לא בטלפון, כי הרי עוד לא קיבלתי את השיחה): רגע, מה זה החץ הקטן הזה ליד כפתור ההפניה? כנראה שמסתתר שם תפריט! אולי אני יכול להפנות את השיחה… לטלפון? אולי זה מין הגיון מתכנתים שכזה, שאומר שכפתור כיבוי המחשב יהיה בתפריט "התחל" וכפתור קבלת השיחה יהיה בתפריט "הפנייה"? אז אני תופס את העכבר וגורר אותו לשם כדי לפתוח את התפריט (וכל אותו זמן בן השיחה שלי ממתין בצד השני של הקו שאני אענה כבר – מזל שזה אני שם ולא מישהו חשוב). ואז, ברגע שאני שם את העכבר על התיבה, היא משתנה באנימציה חיננית וקסומה כמעט, לכדי זה:

השפופרת הירוקה היא כפתור קבלת השיחה.

אני מקבל שיחות בדבר הזה מדי יום, ולמדתי מזמן את מיקומו של הכפתור, ובכל פעם ופעם אני חש אי-נוחות מסוימת מזה שאני בא ללחוץ על משהו שנראה לי כמו חיווי של שיחה נכנסת, וממש לא כמו כפתור.

עדכון מהשטח: הקורא רמי מעדכן שאפשר לקבל שיחה ע"י לחיצה בכל מקום בתיבה. אני משתמש בדבר הזה יום-יום כבר חצי שנה ולא ידעתי את זה. כמה אנשים שבעבודה שבאו להביע הזדהות עם הפוסט גם לא ידעו את זה. כלומר, לא רק שבמבט ראשון לא ברור איך מבצעים את הפעולה העיקרית שלשמה קיים המסך, אלא שכאשר החיווי על הפעולה כן מופיע, הוא ממש מטעה את המשתמש בצורה מאוד יעילה. אני מהמר שהמסך הזה נראה למישהו בצוות הפרויקט כל-כך מובן מאליו שהם לא השקיעו דקה אחת בבדיקות משתמשים. 

דבר נוסף שאני עושה על בסיס יומי זה שליחת המסמכים שאני עובד עליהם.

–המשך קריאה–

לפני כמה זמן עשיתי ניסוי משתמשים. ליתר דיוק ניסוי משתמש. הייתי אצל חבר, ביקשתי ממנו להיכנס לאתר המקלדת הקצת-יותר-מדי-פוזה-לאנשים-שכולה-רוצים-להקליד, www.daskeyboard.com, להיכנס לטאב ה-Professional, ולהגיד לי מה יקרה ברגע שילחץ על אחד משלוש הריבועים הקטנים שלמטה.

ניסויים, כך לימדו אותי, צריך לשחזר. לכן תגידו לעצמכם גם אתם מה יקרה לאחר שתלחצו על אחד הריבועים. אתם הרי כבר יודעים מה יקרה, ידעתם את זה בשנייה שראיתם את התמונה, אז עכשיו רק תגידו בקול.

אם אמרתם שתקבלו תמונות נוספות של המקלדת בטאב Professional, כפי שאמר החבר שלי וכפי שאני חשבתי כשהגעתי לראשונה לאתר, אז טעיתם.

–המשך קריאה–

פעם היה לי כבר פוסט על עיצוב ממשק דידקטי – כזה שמנחיל למשתמשים את הערכים הדרושים לאט-לאט, בלי מכות ושוקים חשמליים. בפעם ההיא דיברנו על איות נכון של שמות ערים בישראל.

היום הולכים לדבר על הבנת הנקרא. מי שמלמדת את המשתמשים שלה הבנת הנקרא זו חברת לאומי קארד.

מכירים את הטריק הזה שנותנים לילדים מבחן של עשרות משימות שונות, אומרים להם קודם כל לקרוא את כל ההוראות עד הסוף ורק אז לגשת לביצוע המבחן, ומי שיסיים ראשון יקבל פרס? וכשהם מגיעים לסוף המבחן עם הלשון בחוץ הם מגלים שאחת המשימות האחרונות אומרת שאין בעצם צורך לבצע את כל המשימות הקודמות, ואילו באמת היו קוראים את כל המשימות לפני שקפצו על המבחן, היו כבר מסיימים לפני שעה? זאת דרך אחת ללמד הבנת הנקרא, והיא די סדיסטית בעיניי.

לאומי קארד נוקטים בדרך אחרת.

–המשך קריאה–

אתמול עשיתי קצת ניקיון במחשב וכחלק מזה החלטתי להסיר את תוכנת Soluto. למי שלא מכיר, מדובר בחברה ישראלית שמייצרת את מה שהם קוראים לו anti-frustration software, ושחוויית המשתמש שעיצבו הכתה הרבה גלים כשהם השיקו לראשונה.

הדרך שלהם להלחם בתסכול היא לייעל את ביצועי המחשב ע"י זיהוי תוכנות מיותרות שמאטות, תוקעות או מקריסות אותו. לאחר שהתוכנות זוהו הם מסדרים לך אותן ברשימה שנראית בערך ככה (זה מה שהיה בגרסה הדסקטופית – בגרסה הוובית החדשה זה נראה קצת אחרת):

ומשם אתה בוחר את התוכנות שאתה רוצה להוריד מתהליך אתחול המחשב (או בכלל), והם מורידים לך אותן. זה בגדול.

–המשך קריאה–

זה הממשק של רדיו אונלייני שנתקלתי בו לפני כמה ימים. יש שם כעשרת אלפים תחנות ממדינות שונות, ואתה יכול לחפש לפי מדינה ולפי סגנון המוסיקה. כשבאמת ניסיתי להגדיר מדינה, הצלחתי. וכשניסיתי להגדיר סגנון כצעד הבא, גם אז הצלחתי. וכשראיתי תחנות שלא מתאימות למדינה שביקשתי, הבנתי שזה לא היה הצעד הבא, זה היה צעד אחורה. מסתבר שתפריט הסגנון אינו מתחשב בתפריט המדינה, אלא דורס אותו – אפשר לחפש או לפי מדינה, או לפי סגנון המוסיקה. כשיש לך מבחר של עשרת אלפים תחנות זה נראה לא מאוד נוח והיית רוצה מנגנוני סינון יעילים יותר, אבל ניחא, אולי יש להם שם מגבלות טכניות שאני לא יודע עליהן. מה שאני כן יודע זה שיש לא מעט דרכים שבהן ניתן היה לשקף את זה בממשק, כשאחת הפשוטות ביותר היא זו:

עכשיו, כשיצאתי ידי חובה, אפשר לעבור לחלק ה(פחות) מעניין (הקף בעיגול). קרי, למה בכלל חיפשתי רדיו אונלייני.

–המשך קריאה–