בתגובות לפוסט הקודם הפנה אותי דני לאתר ביה"ח אסותא. דני התעצבן מטופס הפנייה האישית במרכז המסך, שבו תוויות השדות נעלמות ברגע שנכנסים לתוך השדה, ואין דרך להחזיר אותן לבד מלרענן את העמוד. דני כמובן צודק, וזה אכן מעצבן. מי שעיצב את האתר כנראה חשב שהוא יכול לחסוך 15 פיקסל אם הוא יוריד את שורת התוויות ויכניס אותן לתוך השדות. זה כשלעצמו לא רעיון טוב, כי נעדיף שהמשתמש יוכל לקרוא את התווית תמיד, אבל אם כבר עושים זה, צריך לפחות לפרט שבמידה ויוצאים מהשדה מבלי שהוזן בו תוכן, התוויות חוזרות.
יש מצב לפוסטינור
אנשים עושים הרבה טעויות. אין מה לעשות עם זה. ליתר דיוק, אפשר לתת להם שוקים חשמליים, אבל זה פאסה. לכן חלק גדול מהעבודה של אנשי ממשק היא להתמודד עם הטעויות העתידיות של המשתמשים שלהם. זה חשוב. ולהתמודדות שלנו עם טעויות המשתמשים יש שני היבטים – מניעת טעויות והתאוששות מטעויות. הראשון אומר שעד כמה שאפשר, צריך להשתדל למנוע מהמשתמש לבצע את הטעות, והשני אומר שאם הוא כבר ביצע אותה, אז צריך שהיא לא תעלה לו יותר מדי ביוקר ושיוכל לתקן אותה בקלות.
לדוגמא, ניקח טופס הרשמה לשירות כלשהו. נגיד שהטופס מכיל עשרה שדות, ובסוף יש כפתור "שלח". אני יכול לתת למשתמש להזין את כל השדות, להגיש את הטופס, ואח"כ לבדוק האם השדות עומדים בכללי התקינות שהגדרתי (למשל, ששדה כתובת האימייל אינו מכיל רווחים וכן מכיל את התו @). אם כל השדות בסדר, אני ממשיך, ואם אחד מהם לא בסדר, אני צועק קצת על המשתמש עם הודעת שגיאה, ומחזיר אותו למלא את הטופס מחדש, כשכל השדות ריקים. כאן לא מנעתי טעויות, וגם לא ממש נתתי לו דרך התאוששות טובה.
ניווטים
יש ביפו מקום מאוד מעניין שנקרא "בלאק אאוט". זוהי מסעדה שמאפשרת לסועדים להתנסות בחוויותיהם של העיוורים, כי במסעדה שורר חושך מוחלט, ובצוות המלצרים כולם עיוורים או כבדי ראיה. כדי להגיע לבלאק אוט מגיעים לכיכר השעון מכיוון ת"א, לוקחים ימינה, יורדים לכיוון הים, ואז עולים קצת עד למרכז "נא לגעת" שמפעיל את המסעדה. לחילופין, אפשר להמשיך ישר בכיכר, ואז לבוא מהצד.
למרכז "נא לגעת" יש אתר, ובו עמוד המוקדש למסעדת בלק אאוט. הנה, כך נראה תפריט האתר:
רגע הבאטמן שלי
גות'הם סיטי. לילה סוער וגשום (טוב, בגות'הם סיטי זה תמיד לילה סוער וגשום. אין הרבה עבודה לחזאים בגות'הם סיטי). סמטא צרה וחשוכה (טוב, זה גות'הם סיטי, זה מוקד הפעילות היחיד בעיר). משפחת ויין יוצאת מהצגת תיאטרון, כשלפתע תוקף אותם שודד. הוריו של ברוס ויין הצעיר נרצחים לנגד עיניו. ברוס מזדעזע, וגומר בלבו להפוך להיות לוחם בפשע ולעקור אותו מן השורש.
באר שבע. יום חם ואביך (גם בבאר שבע אין הרבה עבודה לחזאים… בעצם גם לא לאף אחד אחר). אוניברסיטת בן גוריון (מוקד הפעילות… נו, הבנתם). בקורס בפסיכולוגיה ניסויית חושפים את הסטודנטים לתוכנת Statistica. ויטלי הצעיר… אהם… הצעיר יותר מהיום, בכל אופן, פותח את התוכנה לראשונה, מזדעזע, וגומר בלבו להפוך להיות מאפיין ממשקים ולמגר תוכנות כאלה מן העולם.
קישור דה-ז'ור: תמונות
נתקלתי בשתי תמונות מעניינות. הראשונה היא המסך המודלף של אקספלורר 10.
והשנייה היא זו:
אולי בתמונה הזו שצולמה בעמק סונומה שבקליפורניה אין שום דבר שמתקשר מיידית לחוויית משתמש, אבל אם נקח כמה שנים אחורה, לפני שנשתלו הגפנים הללו, ונתפוס את העמק ביום של שמיים קצת יותר כחולים, יש לנו סיכוי לא רע לראות את העמק כך:
ולמי שרוצה לקפוץ לשם בעצמו, המקום נמצא כאן.
שימור לקוחות
דמיינו שאתם נמצאים במערכת יחסים עם אתר מסוים. וביום מן הימים אתם מחליטים שהגיע הזמן להיפרד, ומודיעים לו על כך חגיגית. ואז האתר מתחיל להגיד לכם נו, אולי תשאר? אולי בכל זאת? מה רע לך? פליז? מה, אתה חושב שה-footer שלי גדול מדי? אבל יש לי mega menu, מה, זה כבר לא נחשב?
קיצר, לא סיטואציה נעימה. ומילא זה, יש גם אתרים שעושים לך ריגשי, מבקשים לתת להם עוד צ'אנס, ומציעים ללכת יחד לטיפול זוגי. המטפל הזוגי במקרה הזה הוא המאפיין. הוא מודע לזה שהמשתמש בגדול בא ליהנות, אבל גם האתר יש לו צרכים מסוימים, ולכן האתגר הוא לראות איך אפשר לספק את הצרכים העסקיים של האתר, מבלי להבריח את המשתמש.
לרוב, אני חייב להודות, תהליך כזה לא נראה טוב. אומרים לך דברים בסגנון של "אבל רגע, אתה תאבד את כל אנשי הקשר שלך! כל העבודה שעשית פה – הולכת לפח, לא חראם? ברגע שתלחץ על הכפתור, זהו, אתה כבר לא תוכל לחזור, תזכור את זה טוב טוב! אנחנו מוחקים את המייל שלך, ושם המשתמש הולך לקטגוריית הפנויים!". בשפת בני אדם זה נראה כמו "דיר באלק את עוזבת אותי" וידוע בשם "גישת הבעל המכה".
שלחי לי תחתונים וחלונות
מושג חשוב בממשקולוגיה הוא "חלון מודאלי". חלונות מודאליים הם בדרך כלל חלונות דיאלוג, והם לא מאפשרים לבצע פעולה מחוץ לדיאלוג הזה לפני שסגרתם אותו. מה שבווב נקרא Lightbox. חלון יכול להיות מודאלי יחסית לכל מערכת ההפעלה, ואלו בדרך כלל התרעות חשובות שמחייבות את התייחסות המשתמש – כמו הודעה על בטריה שהולכת להיגמר במחשב הנייד – או שהוא יכול להיות מודאלי רק לאפליקציה שהקפיצה אותו. במקרה כזה נוכל לעבור לאפליקציה אחרת ולעבוד בצורה חופשית, אבל מה שלא נוכל לעשות זה להמשיך לעבוד באותה האפליקציה – בשנייה שנחזור אליה, היא תקפיץ לנו את הדיאלוג ותסרב להגיב לפני שסגרנו אותו. אם ננסה להקליק מחוץ לדיאלוג, הוא ישמיע צליל קטן, יהבהב, ויגיד הלו הלו קודם תצטרך לעבור דרכי. אפשר לראות דוגמא לזה אם תפתחו למשל וורד ותכנסו לחלון האופציות שלו – זה חלון מודאלי לאפליקציה, כי נוכל לעבור לכל תוכנה אחרת בקלות דרך שורת המשימות או ב-alt+tab או בכל דרך אחרת.
איזה שעון בן חיל?
יש בארץ חוברת פרסום לשעונים יוקרתיים לגברים, שיוצאת פעם בחודש. כדי שהשעונים לא יתמזגו כולם אחד עם השני, בין עמודי פרסום השעונים מפרידות תמונות של בחורות, רכבים וספורטאים, ופה ושם משובצות גם כתבות. יכול להיות שנתקלתם בחוברת הזו או שראיתם אותה בדוכנים – רשום להם "בלייזר" על השער, למרות שלא מייד מבחינים בזה.
אחד השעונים שפורסמו בבלייזר בחודש שעבר עשה לי קצר במוח. הסתכלתי עליו, וידעתי שמשהו פה לא הגיוני, כי אני לא מבין מה השעה. מצד אחד, השעון מראה עשר ועשרה (כמו הרוב המוחלט של השעונים בפרסומות). מצד שני, מחוג הדקות בבירור מצביע על אפס. שזה בכלל לא מספר שאמור להופיע על השעון. ולא רק שהוא מופיע שם, אלא שאחריו מופיע עוד אפס, ואחר-כך יש אחת. אבל זה לא האחת היחידה, כי יש עוד אחת. כלומר, יש עוד אחת אחת. עכשיו, לפני האחת הראשונה יש משהו שנראה כמו החלק התחתון של אפס. אבל ממש לא נראה כמו 12. ואחרי האחת האחרונה יש משהו שנראה כמו 17 מעוות אם מסתכלים עליו מצד אחד, או כמו 4 אם מסתכלים עליו מצד שני. וחוץ מזה נראה שאין יותר ספרות על הצג.
כן, התיאור אולי קצת מבלבל. זה נראה ככה:
קישור דה-ז'ור: ממשק לא מהעולם הזה
כידוע, מעבורת החלל Discovery סיימה את תפקידה. לכן, גם אם כן קוראים אותי אסטרונאוטים לעתיד, הסיכויים שתבקרו בה אינם גבוהים. כדי לעשות זאת, תוכלו לנסוע לוירג'יניה ולבקר אותה במוזיאון הסמיתסוניאן, או שתוכלו ללחוץ על התמונה.
תא הטייס (?) של המעבורת, בתצוגה פאנורמית של 360 מעלות. שיא הממשקולוגיה המבצעית של שנת 1984. נכון, לא כיף לשחק במסכים האלה אנגרי בירדז, ואני סקפטי לגבי התמיכה שלהם ב-HTML5. מצד שני, הם מטיסים פאקינג מעבורת חלל.
מה זה חוויית משתמש
בערך פעם בחודש הבלוגוספירה הממשקולוגית, ובמיוחד חטיבת הטוויטר שלה, מתעוררת לבוקר של יום חדש וברור: מישהו צייר תרשים, שמבהיר אחת ולתמיד מהי חוויית משתמש, מה היא מכילה, ומה מכיל אותה. תקציר החודשים הקודמים:
אנשים שלא מהתחום עשויים לתהות מדוע צריך כל-כך הרבה דיאגרמות, ולמי יש את הזמן לצייר אותן. כמובן שאין ממש זמן, אבל חייבים לצייר – אחרת איך נראה לעולם ולקולגות שאנחנו גם חכמים וגם מגניבים? וחוץ מזה, אם לא נצייר, איך נדע מה זה באמת חוויית משתמש? לכן יש לנו תורנות – כל חודש מישהו אחר מצייר. למשל החודש זה התור שלי.